|  | | | | | | | סיגל כותבת.... |
| | המורה מלמד כשהתלמיד רוצה ללמוד
אחרי פציעת גב קשה לפני 8 שנים עברתי שיקום אצל הד"ר למחול האגדי בעל השם האגדי לא פחות: סיני הישראלי. סיני הוא איש דתי, מלמד ילדים לבר המצווה, לימד עוד כמה מחברי (לפני שנתיים- שלש...). הוא פתח השנה בית מדרש לחילונים בקהילתו שבהרצליה. בית המדרש מלא. הוא שם אותי במשטר תרגילים כדי לחזק את השרירים במקום שבו אין גב. יום אחד בחדר הכושר המסוקס, ניגש אלי אדם (די מסוקס), הציג עצמו כדניאל גלבוע, מורה ליוגה. הוא הציע לי לנסות שיעור בקבוצתו. מדובר ביוגה קשה פיזית: אשטנגה יוגה. השיעור היה ביום ששי בשעה הקטלנית עבור ייקים כמוני, אלה המקדשים את ה"שלאף שטונדה": 15-17. התמכרתי. החיבור היה כל כך חזק, שכבר התקשיתי לחזור לפעילות בחדר הכושר. זו שלדעתי מסמלת את ההפך המוחלט מ"להתחבר לגוף" וצריך להיזהר לא לגלוש ל"להתחבר לסביבה". עברה חצי שנה והמורה נאלץ לסגור את הקבוצה (לא אלאה בפרטים כדי שאוכל להמשיך להתאמן באותו מקום. מספיק ששאלו אותי אם חברות הויטמינים לא מתכוונות להתנקש בחיי אחרי כל הפוסטים בנושא). חיפשתי קבוצה חדשה ובינתיים הצטרפתי לחוג היוגה הדינאמית של הקאנטרי. ידוע שחוגים בקאנטרי מתאפיינים בחוסר מחויבות של המשתתפים וברמה נמוכה יחסית. הופתעתי. מצאתי קבוצה מגובשת ורצינית, אנשים שיודעים לעבוד בזוגות ובקבוצה ואפילו לא העליתי את הגיל הממוצע בהרבה. איריס בן אריה היא מורה ממכרת: ברצינותה, התלהבותה, מסירותה וגם הישראליות שלה. כן - וגם כאבי הגב נעלמו. התמכרתי. | |
|
| |
| רונה כותבת... |
| | | התחלתי ללמוד יוגה אצל איריס לפני שלוש שנים. מאז שאני זוכרת את עצמי אני רוקדת ומתעמלת ולמדתי אצל מורים רבים ושונים. קשה לתאר עד כמה החוויה של למידה אצל איריס שונה מכל מה שהכרתי עד עכשיו. קודם כל, השיעורים הם הנאה אחת גדולה, לרגע אחד לא משעמם, ותמיד צוחקים ונהנים. אבל יותר מכך, איריס היא מורה בחסד עליון, יש לה יכולת מדהימה להבין את התלמידים ולאתגר אותם בדיוק במידה המתאימה לכל תקופה. דרך איריס גיליתי את היוגה, והתמכרתי לגמרי, דבר ששינה את חיי. היוגה היא לא רק התעמלות מחתכת ומעצבת, יש לה השפעה עמוקה הרבה יותר על הדרך שבה אנחנו חיים. היוגה מרגיעה ונותנת כוחות חיוביים להתמודד עם קשיים בחיים. | |
|
| |
|
|
|
